צל מוטל מקוביה
ישנם מספר מושגים בהם נשתמש בנושא אור וצל.
-צל מוטל – הצל שהאוביקט מטיל על הקרקע ועל סביבתו.
-צל עצמי – ההצללה המתקבלת משבירת קרני האור על האוביקט עצמו.
-אור חוזר – החזרי אור מהסביבה על האוביקט.
בהדרכה זו נתמקד בצל מוטל, ולשם כך נתחיל מקוביה בפרספקטיבה דו מגוזית.
עלינו להבחין מהיכן מגיע האור. יש לאבחן שני דברים –
כיוון האור- נניח, מימין לאוביקט (והצל המוטל יהיה לשמאל האוביקט).
זוית האור- גובה מקור האור ביחס לאוביקט.
על מנת לחשב את המיקום הנכון של הצל שלנו ביחס לאוביקט, נמתח קוים מקבילים על הקרקע על פי כיוון האור. הקווים יצאו מהקודקודים של בסיס הקוביה.
כעת, נעביר את קווי זוית האור מכל אחד מקדקודי הבסיס העליון של הקוביה. גם קווים אלו יהיו מקבילים אחד לשני.
ככל שמקור האור יהיה נמוך יותר קווי הזוית יהיו שטוחים יותר והצל המוטל יהיה ארוך יותר (לדוגמה- הצל שלנו בחוף הים בשעת שקיעה).
כאשר מקור האור גבוה מעל האוביקט, הצל המוטל יהיה קצר יותר וקרוב לאוביקט (לדוגמה- הצל שלנו בשעת צהריים כאשר השמש גבוהה במרכז השמיים).
הצל המוטל נוצר לנו למעשה, בחיתוך שבין קווי הזוית, לקווי הכיוון. השלב הבא הוא להעביר קו בין כל נקודת חיתוך, וכך מתקבלת צורת הצל המוטל.
הצל העצמי יהיה כהה יותר בסמיכות לצל המוטל – זהו בעצם הצד החשוך של הקוביה. חלקה העליון של הקוביה יהיה הבהיר ביותר על פי התאורה המוצגת כאן.
