פרספקטיבה חד מגוזית
משמעות הפרספקטיבה היא נקודת מבט.
כשנרצה לצייר נושא מסוים, נעדיף לציירו על פי נקודת המבט שלנו – כלומר, הדבר הראשון שנרצה לעשות יהיה לזהות היכן נמצא נושא הציור – האוביקט, ביחס אלינו.
האם הוא מעל גובה העיניים שלי (קומה שניה בבנין למשל)?
האם הוא מתחת לגובה העיניים (כסא למשל)?
מה המרחק שלי מהאוביקט?
האדם רואה את העולם הצורה תלת מימדית – גובה, רוחב ועומק.
אם נרצה לצייר, אני מוגבלים לשני מימדים, שכן על הדף נוכל להמחיש רק רוחב וגובה, אך עומק לא נוכל.
על מנת להמחיש צורה תלת מימדית על דף דו מימדי, ניצטרך להיעזר בטכניקת הפרספקטיבה.
על מנת לתת את תחושת העומק על הדף אני צריכים להיות מודעים לתופעה הקיימת במציאות והיא הבסיס לראיה התלת מימדית שלנו – אוביקט שנמצא קרוב אלינו, נראה גדול יותר מאותו אוביקט שימצא במרחק מאיתנו.
כולנו מכירים את התמונה של הבניינים הקטנים והולכים מבעד לחלון המטוס בעת ההמראה.
שיטת הפרספקטיבה היא למעשה סוג של רמאות. עלינו ליצור את תחושת ההקצרה – ההקטנה של האוביקטים במרחק, בדרך מלאכותית, שכן אנו יודעים שהבנין אותו אנו רואים מקרוב, נשאר באותו גודל גם כשהמטוס המריא והתרחק. גם כשאנחנו יודעים שהקוביה שלידינו אמורה להיות זהה בגודלה לקוביה שבמרחק מאיתנו, כשנצייר אותה על הדף, נצייר אותה קטנה יותר, על מנת להמחיש את העומק – מה קרוב אלינו, ומה רחוק מאיתנו.
השימוש בטכניקה מאד פשוט. קו האופק מייצג עבורינו את גובה העיניים שלנו, כלומר מה שאנו רואים מתחת לגובה העיניים נצייר מתחת לקו האופק וההיפך.
בנוסף, קו האופק מייצג עבורינו גם את המישור האחורי היותר – המקום הכי רחוק מאיתנו.
על מנת לשמור על אותו היחס בין האוביקטים המתרחקים, ועל מת לקבוע חוקיות בהקצרה ובזוית ההתקצרות, נסמן נקודה על קו האופק – נקודת מגוז.
נקודת מגוז היא נקודת על קו האופק אליה נגוזים- נעלמים קוי העומק שיעזרות לנו ליצור תחושה תלת מימדית לנושא הציור שלנו.
פרספקטיבה עם נקודת מגוז אחת טובה על מנת להמחיש אוביקטים שעומדים מולי והמישור הקדמי שלהם מקביל אלי.
אם נרצה לצייר קוביה שצלע אחת שלה מקבילה אלי, ונמצאת מתחת לגובה העיניים, נתחיל מלצייר ריבוע, מתחת לקו האופק. אם הקוביה נמצאת משמאלי, נצייר אותה משמאל לנקודת המגוז.
כדי ליצור את העומק והנפח של הקוביה, נמתח קווים לכל אחד מקודקודי הריבוע. כל הקווים ייפגשו בנקודת המגוז.
מתיחת הקווים היא ה"רמאות" שבפרספקטיבה, שכן אנו יודעים שקוביה במציאות אמורה להיות שווה בין כל הצלעות שלה, וכאן אנו יוצרים מראש קוביה שהיא לא באמת קוביה – אנו מנסים להמחיש צורה של קוביה תלת מימדית על פי חוקי הפרספקטיבה ולכן משתמשים בהקצרה.
לאחר שמתחנו קווים מכל קודקוד של הריבוע, נסגור את הצורה על ידי יצירה של מישור ריבועי אחורי, בין קווי העומק.
נסגור את הצורה בדרך כזו שהצורה המתקבלת תתאים לקוביה. אם נסגור את הצורה רחוק מידי, זו לא תהיה קוביה, אלא תיבה.
אנו יכולים למחזר את הטכניקה לכל צורה שנרצה, כל עוד הצורה עומדת במקביל אלינו.
